נדחתה טענת "הום סנטרס" כי אין להשיב לאשמה בעניין העסקת עובדים בימי המנוחה השבועיים

1.       1.       נגד הנאשמת, חברה ציבורית המנהלת רשת חנויות לממכר כלי בית, כלי עבודה וכדו', הוגש כתב אישום בגין העסקת עובדים יהודיים בימי המנוחה השבועיים, שחלו ביום השבת ה - 7.7.01 וביום שבת ה - 29.9.01, בסניף הנאשמת במודיעין (להלן - הסניף), וזאת ללא היתר כדין ובניגוד להוראות סעיפים 9 ו- 26א לחוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א - 1951 (להלן - "חוק שעות עבודה ומנוחה" או "החוק").

2.       2.       מטעם המאשימה העידו מר עבאד פדילה, אשר ערך את ביקור הפיקוח אצל הנאשמת ביום 7.7.01 (להלן - מר פדילה), הגב' לבנה דבאח, קופאית בקופת ההחזרות בסניף (להלן - הגב' דבאח), הגב' פנינה בנימיני, קופאית ראשית בסניף (להלן - הגב' בנימיני) ומר יצחק גולן, אשר שימש כיועץ מכירות בסניף במועד בוצע ביקורת הפיקוח (להלן - מר גולן). כמו כן הוגשו פרוטוקולי החקירה של העובדים הנ"ל וכן של הגב' טניה שוחט, מוכרת בסניף (ת/2-ת/4, ת/6), דוחו"ת הביקורת מיום 7.7.01 ו - 29.9.01 (ת/1, ת/5), תמצית מרשם האוכלוסין של העובדים הנ"ל (ת/8/א - ת/8/ד) וכן תדפיס רשם החברות בהתייחס לנאשמת (ת/7).

3.       3.       בתום ישיבת ההוכחות שנתקיימה ביום 12.9.06, בה נסתיימה הבאת ראיות התביעה, ביקשה ב"כ הנאשמת להגיש בקשה לפטור את הנאשמת מלהשיב לאשמה המיוחסת לה בכתב האישום שהוגש נגדה (No Case To Answer. ), וזאת מכוח הוראת סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב - 1982 (להלן - חוק סדר הדין הפלילי).

בית הדין הורה על הגשת טיעונים בכתב.

4.       4.       ואלה תמצית טענות הנאשמת:

א.      א.      המאשימה לא הוכיחה במידת ההוכחה הנדרשת במשפט הפלילי את יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת, היינו כי, בין הנאשמת לבין האנשים ששמותיהם נקובים בכתב האישום ו"הנחזים" להיות עובדיה נתקיימו יחסי עובד ומעביד; העסקתם של אותם "עובדים" נעשתה בזמן המנוחה השבועית וכי עובדים אלה הינם יהודיים.

ב.      ב.      המאשימה לא הביאה כל ראיה לכך שהנאשמת היתה מעסיקתם של העובדים, לא צירפה כל מסמך הקושר בינה לבין אותם עובדים בקשר של עובד ומעביד, דוחו"ת החקירה לא מאזכרים את שמה של הנאשמת, ולא מפרטים מה היה טיב העבודה שבוצעה כ"י אותם עובדים המצוינים בכתב האישום, ולא הובהר גם לא בעדותו של מר פדילה עפ"י מה קבע כי עובדים אלו הינם עובדי הנאשמת וטענת המאשימה אינה נסמכת אלא על עדות שמיעה מפי מפקח העבודה, מר פדילה, ועל אימרת העובדים שאין בהם די להוכחת יסוד זה.

ג.        ג.        הנאשמת לא הוכיחה את יהדותם של העובדים ואין בהצגת תמציות הרישום ממשרד הפנים, משום ראייה, אף לא לכאורה, להוכחת יהדותם, וזאת כעולה מן ההלכה הנוהגת בפסיקה והן מלשון חוק מרשם אוכלוסין עצמו, ואין הצהרתו של אדם באשר לדתו ו/או לאומיותו מהווה ראייה מספקת לתוכן ההצהרה. כל זאת בפרט שבתמציות הרישום שהוצגו לתיק ביה"ד נמחק פריט הדת של אותם עובדים. משכך, לא ניתן לבסס הרשעתה של הנאשמת על פי תדפיס משרד הפנים.

ד.      ד.      חוק שעות עבודה ומנוחה אינו חל על שניים מהעובדים המצויינים בכתב האישום, באשר אלה הועסקו בתפקידי הנהלה ו/או בתפקידים הדורשים מידה מיוחדת של אמון אישי, ומכאן שאין לייחס לנאשמת ביצוע עבירה מכוח חוק שעות עבודה ומנוחה ככל שנוגע להעסקתן של אותן עובדות בשבת.

5.       5.       ואלה תמצית טענות המאשימה:

א.      א.      המאשימה הציבה את התשתית הראייתית הנדרשת לביסוס העובדות בכתב האישום, שכן בשלב בו נמצא התיק די בקיומן של "ראיות דלות" להוכחת יסודות העבירה המיוחסת לנאשמת ועל ביה"ד לשקול שיקולי מהימנות בלבד, אפילו הובאו בפניו "חלקים" או שברים" של עדות.

ב.      ב.      סוגי התפקידים ו/או הסמכויות שמילאו העובדים המצויינים בכתב האישום, אינם נמנים על החריגים לחוק שעות עבודה ומנוחה. עובדים אלו לא עברו הכשרה מיוחדת, לא היו להם סמכויות לקבוע מדיניות, לקבל או לפטר עובדים, לקבוע שכר, והחתימו כרטיס ככל שאר העובדים בנאשמת, ולכן חוק שעות עבודה ומנוחה חל גם חל על עובדים אלו לרבות האיסורים הפליליים שבו.

ג.        ג.        המאשימה הוכיחה קיומם של יחסי עובד ומעביד בין העובדים המצויינים בכתב האישום לנאשמת הן בעדותו של מפקח העבודה, מר פדילה, והן בעדויות העובדים עצמם, שלא נסתרו בחקירה נגדית.

ד.      ד.      שמה של הנאשמת כמו גם פרטיה האחרים הרשומים אצל רשם החברות צויינו במפורש ובבירור על דוחו"ת הביקורת ובתדפיס רשם החברות שהוגש לתיק מהווה רשומה מוסדית, קרי ראייה קבילה להוכחת אמינות תוכנה.

ה.      ה.      הלכה היא שרישומי משרד הפנים הם בגדר ראייה קבילה להוכחת יהדותו של אדם לצורך חוק שעות עבודה ומנוחה. די באימרה של העובד המחזקת את האמור במרשם כדי להוות ראייה לכאורה להוכחת יהדותו, ואין כל חשיבות לעובדה שהסעיף שכותרתו "דת" נמחק מרישומי משרד הפנים כדי להשליך על עובדת יהדותם של העובדים.

דיון והכרעה :

6.       6.       סעיף 158 לחוק סדר הדין הפלילי קובע:

"נסתיימה פרשת התביעה ולא הוכחה האשמה אף לכאורה, יזכה בית המשפט את הנאשם - בין על פי טענת הנאשם ובין מיוזמת לאחר שנתן לתובע להשמיע את דברו בעניין; הוראות סעיפים 183-182 יחולו גם על זיכוי לפי סעיף זה ".

הנושא נבחן בספרו של השופט קדמי "על סדר הדין בפלילים" חלק שני (תשנ"ח, 1998) עמ' 891: